חודשי מאסר וקנס בסך 30,000 ש"ח לעוסק במכירת כלי רכב בגין התחמקות מתשלום מס

<#6#>

ג  ז  ר   -   ד  י  ן

העובדות והאישומים

1.       נגד הנאשם 2 ונגד אחיינו, הנאשם 1 בתיק, הוגש כתב האישום המייחס להם ביצוע עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה", או "הפקודה").

2.       בעובדות כתב האישום נאמר, כי בשלוש שנות המס - 2006 עד 2008 - שיתפו שני הנאשמים פעולה, ובצוותא חדא הם רכשו כלי-רכב מחברת "דן תחבורה", ומכרו אותם ללקוחות מזדמנים תוך הפקת רווחים בהיקף ניכר. היקף הרווחים אינו ידוע למאשימה, אולם, לגישתה, היקף ההכנסות שהפיקו הנאשמים בצוותא חדא בתקופה האמורה איננו פחות מסכום הרכישות הכולל של כלי הרכב, דהיינו: 5,820,820 ש"ח.

3.       מאחר שהנאשמים לא הודיעו לפקיד השומה על עיסוקם האמור, ומאחר שלא ניהלו פנקסי חשבונות כנדרש בדין; וכן, מאחר שלא הגישו לפקיד השומה דו"חות שנתיים על הכנסותיהם האמורות בשנות המס 2006 עד 2008, הם הואשמו בשלוש עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודה.

4.       הנאשם 1 הודה זה מכבר בעובדות כתב האישום והורשע. ב-6.10.11 נגזר דינו למאסר בפועל בן 14 חודשים, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, וכן, קנס כספי בסך 18,000 ש"ח לתשלום לשיעורין.

5.       הנאשם 2 (שייקרא בגזר דין זה: "הנאשם") הודה אף הוא כעבור תקופה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, והורשע בשלוש עבירות שעניינן שימוש בכל עורמה, מרמה ותחבולה, במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

עמדות הצדדים בעניין העונש

6.       ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה לעונש על חומרת העבירות שעבר הנאשם ועל חומרת הנסיבות, אשר מתייחסות לעצם העלמת העיסוק מפקיד השומה, להימנעותו מניהול פנקסי חשבונות כנדרש, ולאי-הגשתם של דו"חות שנתיים לפקיד השומה. כן, זקפה ב"כ המאשימה לחובת הנאשם את היקפן הנרחב של ההכנסות שעליהן לא דווח לרשויות המס, ואת הימשכותם של המעשים על פני שלוש שנים. מאחר שמעשי הנאשם ומחדליו מעידים עליו כי לא הפנים את הצורך לשלם מסים על הכנסותיו, ובעיקר משום שהמחדלים לא הוסרו גם כחלוף ארבע שנים ויותר ואין סיכוי שיוסרו, סברה ב"כ המאשימה כי שיקולים אלה גוברים על כל שיקול הפועל לקולא, ובהסתמכה על מדיניות הענישה שנוקטים בתי המשפט בעבירות מס [רע"פ 2541/03 דלאל נ' מדינת ישראל; ע"פ (מחוזי תל-אביב) 71829/05 מדינת ישראל נ' רביזדה; ע"פ (מחוזי תל-אביב) 13958-07-10 מדינת ישראל נ' סקחפי ואח'], עתרה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי וקנס מכאיב ומכביד.

7.       ב"כ הנאשם התמקדה בטיעוניה לעונש בשני ראשים: בראש האחד עמדה על נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, ובכלל זה, גילו המתקדם, בעיותיו הרפואיות (אסופת תעודות רפואיות נ/5), מצבו הכלכלי הקשה (הוא מצוי בהליך של חייב מוגבל באמצעים, נ/3) והעדר כל רכוש (נ/4). הראש האחר בטיעוני הסנגורית התייחס לנסיבות ביצוע העבירות. לטענתה, הנאשם 1, שהיה בעל קשרים בחברת השכרת הרכב "אוויס", הוא שיזם את העיסוק ואיפשר את העסקאות, ואילו הנאשם שלפנינו נרתם לכך במטרה לעזור לאחיינו ולשקמו, ולצורך כך, מסר לו שיקים לרכישת כלי-הרכב מחברת ההשכרה, מה שהביא להסתבכותו. לזכות הנאשם ביקשה הסנגורית לזקוף את העובדה שרשם את הכנסותיו (העמלות) ממכירת כלי הרכב בפנקסי החשבוניות של אשתו, שהייתה בעלת עסק רשום (פנקסי החשבוניות נ/4). עובדות אלה מלמדות, לדעת ב"כ הנאשם, כי חלקו בפרשה קטן במידה משמעותית מזה של הנאשם 1. בשל כך, ונוכח הנסיבות האישיות הקשות, עתרה להקל בעונשו, להפחיתו משמעותית מהעונש שנגזר על הנאשם 1 (אשר מרצה עונש מאסר בעבירות נוספות), ולהסתפק לגבי הנאשם בעונש מאסר אשר ניתן לשאתו בעבודות שרות.

דיון והכרעה

8.       מספר עקרונות ושיקולים מנחים את בית המשפט בקביעת עונשו של עבריין, כאשר תפקידו של בית המשפט לקבוע משקל לכל אחד מהשיקולים, ולאזנם, בכל מקרה ומקרה, אלה מול אלה, תוך שמירה על עקרון האינדיבידואליות בענישה . עקרון העל בענישה הוא עקרון ההלימה, לפיו, נדרש יחס הולם בין חומרת המעשים בנסיבותיהם הקונקרטיות, ומידת אשמו של הנאשם, לבין חומרת העונש. יחס זה מבטא את עקרון הגמול, ובצדו, על בית המשפט להתחשב בעקרונות נוספים, ובין השאר, עקרון המניעה, ההוקעה וההרתעה, וכן, אינטרס הציבור בדבר הגנה ושמירה על זכויותיו של כל פרט בו; בכלל זה, שלמות גופו, חירותו, כבודו וקניינו. עוד אמור בין המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה. אל מול העקרונות הללו אמור בית המשפט להציב שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של הנאשם העומד לדין, הנסיבות שהביאו אותו לבצע מה שביצע, והרקע האישי-הייחודי שלו, בכלל זה, נסיבותיו המשפחתיות, והסיכוי להישנות המעשים. העונש הנגזר בסופו של דבר, אמור להוות תוצאה משוקללת ומאוזנת של העקרונות והשיקולים השונים שהובאו בחשבון. ממילא מובן, כי ההכרעה בין השיקולים השונים המנחים את בית המשפט תלויה, בסופו של יום, בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה, בטיבו של העבריין האינדיבידואלי ובנסיבות האישיות המייחדות אותו, באופי העבירות, ברקע לביצוען ובחזרה עליהן, ובמידת הנזק שהסבו.

9.       עבירות המס שעבר הנאשם נמנות על תחום העבירות הכלכליות, עבירות שהפכו לתופעה נפוצה ומטרידה, אשר נזקיה לחברה, לתפקודה ולערכיה - גדולים. עבירות אלה פוגעות בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות; הן פוגעות גם בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, וגם בתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס. מציאות זו מכתיבה לבתי-המשפט את הצורך לתת בענישת עברייני המס משקל רב להיבט ההרתעה, המניעה והגמול, ולהעדיפם, בהעדר נסיבות חריגות במיוחד, על פני טענות בדבר נסיבות אישיות, מצוקה אישית, רפואית או כלכלית [ראה ת"פ (נצרת) 7228/97 מדינת ישראל נ' דיב, תקדין שלום 99(2), 130].

10.     בית המשפט העליון מורה, כי בעבירות על חוקי המס ובעבירות כלכליות, יש למקד את הענישה בפן הכלכלי, שבצידה עונש מאסר בפועל, למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר, ואם חשב לתומו שהוא נוטל סיכון ואולי לא ייתפס, חשוב להעמידו על מלוא חומרת הסיכון שנטל, ולהבהיר לו ולאחרים שקיים צפי ברור לכך שתישלל חירותו [רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2004(2), 167; ע"פ 3004/98 מדינת ישראל נ' שבתאי, פד"י נה(3) 577, בעמ' 585]. העונש המוטל על עברייני מס אמור לשקף יחס ראוי ומאוזן בין חומרת העבירות שעברו לבין צורכי הענישה, וכן, את סלידתה של החברה ממעשים אלה [ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל פ"ד נח(3), 721, בעמ' 725-726].

11.     בראיה זו, חמורים מעשי הנאשם ומחדליו, שכן, הוא הערים על רשויות המס תקופה ממושכת: הוא נמנע מלדווח על עיסוקו, הוא נמנע מלנהל ספרים כנדרש, והעלים מפקיד השומה הכנסות שהיקפן 5.8 מיליון ש"ח לפחות. כפועל יוצא, גרם הנאשם נזק לקופה הציבורית, בדרכי מרמה עורמה ותחבולה, שמטרתם להשתמט מתשלום מס כדין. הנאשם לא מעד באחת ופסק, אלא נקט בסדרת מעשים יזומים, שיטתיים ונמשכים, תוך התעלמות בוטה מחוקי המס.

12.     לחובתו של הנאשם פועלת העובדה שהמחדלים לא הוסרו עד היום, וזאת, למרות שמאז בוצעו העבירות ומאז נחקר ע"י רשויות המס חלפו שנים רבות. נראה לי, נוכח מצבו האישי והכלכלי של הנאשם, שאין סיכוי כי המחדלים יוסרו אי פעם.

13.     למולם של שיקולים אלה סברתי, כי ניתן לזקוף לזכות הנאשם את הודייתו באשמה, ואת שיתוף הפעולה עם רשות המסים. בצדם של אלה - ייחשבו לו לקולא גילו ומצבו הרפואי. על פי המסמכים הרפואיים שהוגשו (נ/5), סובל הנאשם, שהוא כבן 65, מיתר לחץ דם, מסוכרת, וממחלות לב וכלי דם, ומטופל בתרופות.

14.     איני מטילה ספק בדברי הנאשם כי קשייו היום גדולים. ועם זאת, משקלם של השיקולים לקולא תלוי במידת החומרה שבה יש למדוד את המעשים והמחדלים שבהם הורשע. העונש ההולם את מכלול המעשים ונסיבותיהם הוא עונש מאסר ממושך בפועל, וקנס כספי משמעותי, על אף בעיותיו הרפואיות של הנאשם ועל אף קשייו הכלכליים. ההקלה בעונש שעותרת לה באת כוחו אינה משקפת נכונה את צרכי הענישה. ומכל מקום, לא נראית לי עמדתה, לפיה, מופחתת אחריותו הפלילית ביחס לחלקו של אחיינו (הנאשם 1) בביצוע העבירות, שעל כן, ראוי הוא לעונש מתון יותר ממנו.